מאחורי כל קטגוריה מצליחה יש 'סיפור'. הסיפור הוא לא בהכרח מה שקרה או כל מה שקרה ולא בהכרח מבטא את הסדר שבו הדברים קרו, אבל הוא נדבק ונשאר ואף ממשיך להתפתח אצל התושבים ואצל קהלי המבקרים באזור (דוגמה לכך היא חולון עיר הילדים).
בדיון המעגל הראשון שהתקיים בשבוע שעבר, התחלנו לברר לראשונה את השאלה מאילו חומרים ניתן להרכיב בהמשך את הסיפור החדש של אזור בית שמש מטה יהודה?
מישהו ציין שכיום אין גורם משיכה שיביא אנשים לבקר בעיר (משהו כגון מוזיאון או אצטדיון) וגם התדמית של העיר היא עדיין אתגר גדול. אז מה צריך להיות בתוך הסיפור החדש של העיר, כדי שילד שגר בבית שמש יגיד בגאווה "אני גר בבית שמש" ולא "אני גר באזור ירושלים" או "אני בינתיים גר בבית שמש"?
ומה בין התדמית ו'הסיפור' של העיר לבין התדמית ו'הסיפור' של האזור כולו? כיום כבר קיים הסיפור של 'דרך היין' יואב-יהודה, אך סיפור זה לא נדבק לבית שמש. כיצד ניתן להרכיב בהמשך סיפור משותף?
במפגש, היה מי שאמר, שריבוי הקהילות באזור בית שמש מטה יהודה יכול להיתפס כשלעצמו כסיפור מעורר גאווה. והוסיף "זהו קונגלומרט של קהילות, שהדבק ביניהם הוא אחד הערכים שאנו רוצים לייצר".
לשם גירוי המחשבה, הנה חלק מהסיפור שאנו מספרים היום על עצמנו:
"בית שמש של היום היא העיר בעלת הצמיחה המוגברת ביותר מבין ערי ישראל ויכולה להתגאות באוכלוסיה הגדולה של עולים מכל קצות תבל שנקלטו בה." (מתוך אתר המאגר העסקי של בית שמש עדולם)
מה הסיפור שיכול ליצור את הדבק של הקונגלומרט הזה? האם זה יצור תדמית חיובית לעיר ולאזור?
הדיון על הסיפור נמצא בתחילתו, והוא יתקדם בד בבד עם הדיון בחומרים, שמהם ניצור את הקטגוריה או הקטגוריות החדשות לקפיצת מדרגה באיכות החיים באזור.
זאת מכיוון שהגישה הייחודית שלנו בפרויקט גורסת, שמינוף תדמיתי בעל אפקט מתמשך, פנימה והחוצה, יגיע מתוך קטגוריה מערכתית חדשה שלמה ולא מתוך מיזם נקודתי, מוצלח ככל שיהיה.
מה דעתכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה