אז מהי קפיצת מדרגה באיכות חיים?

באתר מכון ראות, מוגדר המושג איכות חיים באופן הבא:
"אוסף המשתנים המתארים את רווחתו הכללית של האדם. לצד משתנים מדידים כגון רמת הכנסה לנפש, אשר מודדים את רמת החיים, כולל המושג איכות חיים מרכיבים מופשטים, כגון מידת האושר, רמת החדשנות, וחופש כלכלי ופוליטי".

את הדיון על הקטגוריה או הקטגוריות החדשות, שיביאו לקפיצת מדרגה באיכות החיים לא ניתן לנתק מהשאלה מהי איכות חיים עבור הקהילות השונות בבית שמש ומטה יהודה? האם מדובר באיכות מערכות היחסים בין בני אדם? בהקטנת אלימות? באיכות מערכת החינוך? באיכות הסביבה? בחופש כלכלי או רווחה כלכלית? ואולי באיכות של חדשנות ויצירתיות?

כאשר מדברים על ערכים של איכות חיים, המשותפים לקהילה מסוימת או למספר קהילות באזור, טמונים בכך גם הערכים המוספים, שקהילות אלו יכולות לתרום לאזור.

בדיון המעגל הראשון, הועלו השאלות מה הם הערכים החשובים לקהילה החרדית שמתפתחת באזור וכיצד אפשר למנף וליצור הזדמנויות שבאות מתוך אוכלוסייה זו? מהן היוזמות והערכים המוספים של הקהילה הרוסית בבית שמש?

ומכיוון אחר, מה בדבר חלק גדול מאוכלוסיית האזור, היוצא ברכבות לתל אביב ואפילו עד לנתניה כל בוקר ל-12 שעות? זהו הון אנושי שגר באזור אך אינו בהכרח פעיל בקהילה. כיצד ניתן להביא אותם להשתתף ולתרום חברתית-כלכלית למרחב שלנו? מה הם ערכי איכות החיים שלמענם ירצו לפעול?

אז מה הסיפור שלנו?

מאחורי כל קטגוריה מצליחה יש 'סיפור'. הסיפור הוא לא בהכרח מה שקרה או כל מה שקרה ולא בהכרח מבטא את הסדר שבו הדברים קרו, אבל הוא נדבק ונשאר ואף ממשיך להתפתח אצל התושבים ואצל קהלי המבקרים באזור (דוגמה לכך היא חולון עיר הילדים).
בדיון המעגל הראשון שהתקיים בשבוע שעבר, התחלנו לברר לראשונה את השאלה מאילו חומרים ניתן להרכיב בהמשך את הסיפור החדש של אזור בית שמש מטה יהודה?

מישהו ציין שכיום אין גורם משיכה שיביא אנשים לבקר בעיר (משהו כגון מוזיאון או אצטדיון) וגם התדמית של העיר היא עדיין אתגר גדול. אז מה צריך להיות בתוך הסיפור החדש של העיר, כדי שילד שגר בבית שמש יגיד בגאווה "אני גר בבית שמש" ולא "אני גר באזור ירושלים" או "אני בינתיים גר בבית שמש"?

ומה בין התדמית ו'הסיפור' של העיר לבין התדמית ו'הסיפור' של האזור כולו? כיום כבר קיים הסיפור של 'דרך היין' יואב-יהודה, אך סיפור זה לא נדבק לבית שמש. כיצד ניתן להרכיב בהמשך סיפור משותף?
במפגש, היה מי שאמר, שריבוי הקהילות באזור בית שמש מטה יהודה יכול להיתפס כשלעצמו כסיפור מעורר גאווה. והוסיף "זהו קונגלומרט של קהילות, שהדבק ביניהם הוא אחד הערכים שאנו רוצים לייצר".
לשם גירוי המחשבה, הנה חלק מהסיפור שאנו מספרים היום על עצמנו:
"בית שמש של היום היא העיר בעלת הצמיחה המוגברת ביותר מבין ערי ישראל ויכולה להתגאות באוכלוסיה הגדולה של עולים מכל קצות תבל שנקלטו בה." (מתוך אתר המאגר העסקי של בית שמש עדולם)
מה הסיפור שיכול ליצור את הדבק של הקונגלומרט הזה? האם זה יצור תדמית חיובית לעיר ולאזור?

הדיון על הסיפור נמצא בתחילתו, והוא יתקדם בד בבד עם הדיון בחומרים, שמהם ניצור את הקטגוריה או הקטגוריות החדשות לקפיצת מדרגה באיכות החיים באזור.
זאת מכיוון שהגישה הייחודית שלנו בפרויקט גורסת, שמינוף תדמיתי בעל אפקט מתמשך, פנימה והחוצה, יגיע מתוך קטגוריה מערכתית חדשה שלמה ולא מתוך מיזם נקודתי, מוצלח ככל שיהיה.
מה דעתכם?

על שילוביות ושאלת הייצוגיות

אחד העקרונות שאנו מנסים להקפיד עליהם בתהליך של יצירת קטגוריה חדשה מבפנים, הוא שהקטגוריה תעוצב מתוך שילוביות בין מעגל רחב ככל שניתן של תפיסות, הבנות והתנסויות אותנטיות של תושבי האזור, וגורמים רלוונטיים נוספים.

אולם, המחוייבות לכך יוצרת קושי מעשי – כיצד לנהל שיח אפקטיבי ויצירתי בהשתתפות כמות כה גדולה של אנשים דעתנים, בעלי דעות מגוונות ותשוקה פנימית בוערת להביע את רעיונותיהם ולפתחם?

הפעלת מתודולוגיה המבחינה בין שיח במעגל ראשון המתקיים במפגשים פנים אל פנים ושיח במעגל שני, המתקיים באופן מקוון ומאפשר לכל מי שרוצה בכך להשתתף ולהתייחס רק למה שמעניין אותו או אותה במקום ובזמן המתאים ביותר, עוזרת לנו בכך. יותר מכך, העשרת הדיונים של המעגל הראשון ברעינות ומחשבות, שעולים במעגל השני, מאפשרת ליצור מימד חדש של שילוביות קהילתית, שיתבטא, כך אנו מקווים, גם באיכות התוצר וגם באפקטיביות התהליך.

כמעט בכל מפגש ראשון, ולפעמים גם בהמשך התהליך, מעלה אחד המשתתפים את השאלה האמיתית: "מי בכלל נתן לנו, קומץ המשתתפים בדיוני המעגל הראשון, את המנדט לעשות משהו ולייצג מישהו?"
התשובה הראשונית, שניתנת בדרך כלל על ידי אחד המשתתפים האחרים, היא ש"אנו אנשים שרוצים לחולל שינוי וזה לכשעצמו סוג מסויים של מנדט". כ'גל שני' של מחשבות על השאלה הסבוכה של הייצוגיות בתהליך, אפשר להוסיף מספר מושגים מגרים נוספים, הנובעים מתפיסתינו את היחסים בין הפרט והקהילה במסגרת הגישה השילובית, שאנו מנסים לחולל ולפתח בתהליך.

הגישה גורסת ששילוביות היא בראש ובראשונה מפגש בין חושבים שונים ליצירת מענה חדש להתמודדות עם בעיה או אתגר משותף. התפיסה השילובית, שהיא תוצר התהליך, נוצרת מתוך ביטוי ההבנה וההתנסות הייחודית של כל משתתף. משנוצרה, היא נועדה להכווין את המשך מחשבתו ופעילותו. כל זאת, תוך הקפדה על עקרון בסיסי – אסור שהתפיסה השילובית 'תשתלט' בשום פנים ואופן ותמחק את ייחודיותם של הפרטים שהשתתפו ביצירתה.

יתר על כן השמירה על הייחודיות, היא תנאי להמשך קיומו של התהליך השילובי, שבו תיבחן התפיסה אל מול מה שיילמד בשלבי יישומה. הדבר תופס הן לגבי היחס בין הפרט והקהילה והן לגבי היחסים המתמשכים בין הקהילות המרכיבות את האזור.

לרעיונות אלו יש השלכות רבות על אופן ניהול התהליך שלנו ואולי אף נרחיב על חלקם בפוסטים בהמשך הדרך. אולם ביחס לשאלת הייצוגיות המסר הוא פשוט וחד - המשתתפים בתהליך, כחלק מהמעגל הראשון או השני, הגם שהם פעילים או אף נושאי משרה בגופים, ארגונים וקהילות באזור, מייצגים אך ורק את עצמם, את תפיסתם ואת הבנתם האישית. הם מתבקשים לדבר לא 'כנציגים של..' אלא כקבוצת חשיבה המפגישה דיסציפלינות שונות ותפיסות שונות לשם פיתוח ידע חדש. על כן, בשלב העיצוב אין לנו צורך במנגנון של הסכמיות, שבו על כל משתתף לחשוב כיצד יביא את 'שולחו' להסכים ולקבל את כל מה שנאמר בקבוצה.

ומה הלאה? מה יקרה כשנגיע למערכה השניה של קבלת החלטות? אם נצליח להרחיב בהדרגה, אך במהירות ובהתמדה, את מעגל המשתתפים בעיצוב התפיסה במערכה הראשונה (באמצעות השיח המקוון של המעגל השני, ואולי אף ברתימת התשתית של 'מיזם הבינוי הקהילתי' לעניין למשל) תגדל הסבירות לכך, שהתוצר שנשים על השולחן ייתפס כטבעי וכמייצג את השילוביות האמיתית באזור ותקטן הסבירות לכך שנשמע בהמשך אמירות כמו " מאיפה הדבר הזה הגיע?"
אנחנו חושבים שיש בכך תחושת שחרור גדולה, ועימה גם אחריות גדולה.
מה דעתכם?

קפיצת מדרגה דרך קטגוריה אחת או דרך מספר קטגוריות?

כדי ליצור קפיצת מדרגה באיכות החיים באזור’ הקטגוריה החברתית-כלכלית החדשה צריכה ליצור ערך נתפס יוצא דופן לתושבים ולקהלי יעד חדשים. מהו ערך יוצר דופן?

קחו לדוגמא את הקטגוריה של התיירות הכפרית בגליל, שהתפתחה מ- 500 חדרי אירוח באמצע שנות ה-80 ללמעלה מ-8000 היום. התחום, שהיה מבוסס בתחילה בעיקר על משפחות בעלות אמצעים עם ילדים, שהגיעו לאזור בתקופת חופשת הקיץ, מושך היום לאזור קהלים חדשים ומגוונים, מהארץ ומחו"ל, המגיעים בכל ימות השנה. לפי אומדנים מסוימים, התעשייה מגלגלת למעלה ממיליארד ש"ח בשנה באופן ישיר וסכום כפול מזה, המגיע באופן עקיף לאזור הגליל. אולם קפיצת המדרגה באיכות החיים מורגשת לא רק ברמה המאקרו-אזורית אלא גם ברמת המשפחה הבודדת. משפחת כ' מאיילת השחר החליטה שגם היא רוצה להפעיל צימר על מנת להביא לקפיצת מדרגה בהכנסת המשפחה, שהייתה מבוססת עד כה על משכורתו של האב (כ-7000 ש"ח בחודש). כיום, אם המשפחה (ה'צימרית', שעד כה לא עבדה מחוץ לבית) מוסיפה לסל המשפחתי עוד כ-14,000 ש"ח בחודש. והשינוי ניכר גם ביחסים בתוך המשפחה, הגרעינית והמורחבת.

אז מה איתנו? מהי הקטגוריה שתביא לתוספת ערך יוצאת דופן לתושבי אזור בית שמש ומטה יהודה?

בדיון המעגל הראשון התחילו המשתתפים לדון באפשרויות ליצירת ערך דרך פיתוח קטגוריה חדשה. השאלה הראשונה שעלתה הייתה האם כדאי לנסות ליצור ערך משמעותי דרך קטגוריה אחת בלבד, כמו במקרה של עיר הילדים חולון, שגולת הכותרת שלה היא העשייה החינוכית והתרבותית, המעמידה את הילדים במרכז. האפשרות לקחת ערך אחד ולקלוע בול הוא סיכוי וסיכון גדול, כיוון ששני שליש מאוכלוסיית האזור הגיעו אליו בעשור האחרון, ולכן מדובר בקהילות שאינן בנויות עדיין.

יתכן כי במקרה של בית שמש מטה יהודה מתאים יותר לנסות לעצב מספר קטגוריות, המתאימות לסדרה של אוכלוסיות באזור. אלו הם סדרה של נושאים, שיצרו ערך משמעותי לקהילות באזור ובסופו של דבר יתכנסו לקטגוריה חדשה או למספר קטגוריות חדשות של עשייה חברתית-כלכלית, המשפרת איכות חיים.

דוגמה קיימת לכך היא דרך היין יואב-יהודה, שיצרה ערך נתפס עבור חלק מסוים מן האוכלוסייה.

אז מה דעתכם? קטגוריה אחת או מספר קטגוריות?

יצירת קטגוריה חדשה – משוואה חדשה בין סגירת פערים ועלייה באיכות החיים

נתונים שהתפרסמו לאחרונה לקראת הבחירות המוניציפאליות על מצב הערים והעיריות, מראים כי גם בעיר חולון, 'עיר הילדים', שביעות הרצון של התושבים מהחינוך הפורמאלי ומסגירת הפערים בתחום זה מול אזורים אחרים בארץ, עדיין טעונה שיפור רב.

מה משמעות הדבר? האם זה אומר כי הקטגוריה החדשה, עיר הילדים, לא השיגה מטרות אמיתיות של שיפור באיכות החיים אלא רק שינוי בתדמית החיצונית?
לא בהכרח.

אחד העקרונות הבסיסיים בגישה שלנו בפרויקט קפיצת המדרגה, אומר כי בעת יצירת קטגוריה חדשה של עשייה חברתית כלכלית המשפרת איכות חיים, אין צורך לסגור את כל הפערים בתחום הספציפי. סגירת כל הפערים בתחום חינוך בעיר חולון חורגת מ-'שלם מערכתי מינימאלי', הנדרש לשם השגת תוצאה של קפיצת מדרגה באיכות חיים. דוגמא נוספת, מתחום אחר - יצירת קפיצת מדרגה בביטחון אישי-פיזי לתושבים היא תוספת ערך משמעותית לאיכות החיים למרות שחיסול הפשע הוא סגירת פער, שאינה הכרחית או אף אפשרית.
ראייה תומכת לכך, הלקוחה מסקר השוואתי בין ערים שונות, היא הנתון לפיו תושבי חולון מובילים בגאוותם בעיר ובשביעות רצונם ממנה. זאת, למרות שעדיין ישנם פערים רבים שיש לסגור.
מה משמעות הדבר בעבורינו?

בדיון הראשון התייחסו רבים מהמשתתפים לכך שאזור בית שמש ומטה יהודה הוא אזור הטרוגני במיוחד. בתור שכזה יש בו פערים גדולים בין הקבוצות והקהילות השונות. אך בה בעת יש בו גם פוטנציאל גדול של הון אנושי מגוון.
בגישה שלנו לקפיצת מדרגה, הקטגוריה חדשה נוצרת מתוך שילוביות בחשיבה ובעשייה בין התפיסות והיכולות של מגוון הקבוצות, המגזרים והקהילות באזור. דווקא בהקשר זה הגיוון והשונות, שנראים במבט ראשון כמקור הפערים, הם גם מקור העוצמה של החדשנות. למעשה, ככל שהמערכת יותר הטרוגנית יש בה פוטנציאל של רעיונות, מיזמים ויכולות, היכולים להשתלב לתוך הקטגוריה החדשה וליצור את הדבר החדש והמעניין שהוא 'בין' החלקים.

מה דעתכם?

העקרונות לעיצוב התפיסה לקפיצת המדרגה בקהילות בית שמש ומטה יהודה

בפרויקט תופעל גישה ייחודית ל'עיצוב קטגוריות חדשות מבפנים' שפותחה על ידי חברת פרקסיס, המלווה את התהליך. עקרונותיה העיקריים של גישה זו הן:

1. התמקדות ביצירת ערך תחילה במקום בסגירת פערים תחילה – התמקדות בעיצוב הקטגוריה החדשה, שתיצור ערך נתפס יוצא דופן לתושבים ולקהלי יעד חדשים, במקום למפות את כל הפערים הקיימים באזור ולנסות לסגור אותם באופן ישיר.

2. הקניית יכולות לקפיצת מדרגה במקום מופע חד פעמי - הדגש הוא על מיסוד תהליכים, על אימון בהפעלת שיטות וכלים בתפוצה רחבה ועל יצירת מנגנונים, שישמרו יכולות אלו באזור ואף יפתחו אותם באופן מתמשך.

3. יצירת שילוביות בין קהילות, מגזרים ותחומים - קטגוריה חדשה נוצרת מתוך שילוביות בחשיבה ובעשייה בין התפיסות והיכולות של מגוון הקבוצות, המגזרים והקהילות באזור. שילוביות זאת מכונה שילוביות אופקית.

4. שילוביות בין יוזמות מן השטח ופעילות הרשויות - התפתחות הקטגוריה החדשה מחייבת שילוביות בין ההיגיון והמושגים של גופי התכנון והביצוע האזוריים לבין אלו של השטח. שילוביות זאת מכונה שילוביות אנכית. מה שמאפיין שילוביות אנכית טובה הוא שמתוך השיח שנוצר בין גופי התכנון והשלטון האזורי וההתארגנויות מלמטה, ניתן להגדיר מתוך הבנה משותפת מהם היעדים, הפעילויות, וסדרי העדיפויות.

5. חשיבות ההקפדה על השלם המערכתי המינימאלי – הצלחה ביצירת קטגוריה חדשה, כמו כל התארגנות חברתית-כלכלית סבוכה ורב מימדית, מחייבת הגדרה של השלם המערכתי המינימאלי. כלומר, מהו סך כך הפעולות והתשומות המספיקות להשגת התוצאה המוגדרת, שפחות ממנו לא יאפשר את השגת התוצאה, ויותר ממנו עלול לגרום להסתבכות שאינה הכרחית, הפוגעת ביכולת להשיג את התוצאה.

6. קפיצת המדרגה כסדרה של קפיצות קטנות - קפיצת מדרגה מושגת על ידי מינוף 'השלם המערכתי המינמאלי' של הקפיצה הקודמת להשגת הקפיצה הבאה וכך הלאה.

7. יצירת סיפור חדש לקהילה - מימוש הקטגוריה החדשה, שתביא לקפיצה באיכות החיים של קהילות באזור, מחייב התגייסות של מגוון הקהילות והמגזרים באזור סביב סיפור חדש.

הסיפור צריך לבטא הן את השונות הבסיסית בין קבוצות שונות בקהילה והן את ההשתנות שלהן לאורך הזמן. סיפור טוב הוא סיפור שנדבק לכולם והופך גם לדימוי חיצוני של האזור ולנחלת הכלל.

8. תהליך בן שלוש מערכות
מערכה ראשונה - עיצוב התפיסה שתביא לקפיצת מדרגה באיכות החיים בקהילות בית שמש ומטה יהודה – ספט'-נוב' 2008
מערכה שנייה - גיוס תמיכה, קבלת החלטות וגיוס משאבים - מנובמבר 2008 ואילך.
מערכה שלישית - יישום ולמידה מתוך ההתנסות – בהתאם להתקדמות המערכה השנייה.

9. שיתוף המנהיגות הרלוונטית בעיצוב התפיסה - מתוך העיקרון שמי שמעצב את התפיסה הוא גם מי שיוביל את היישום שלה.

10. שיתוף בעיצוב בין מעגל ראשון למעגל שני - בין מעגל ראשון של משתתפים הנפגשים לדיון פנים אל פנים אחת לשבועיים על עיצוב התפיסה, לבין מעגל שני, המשתתף בעיצוב התפיסה באמצעות דיונים מקוונים באינטרנט. שיתוף המעגל השני נעשה על מנת ליהנות מתבונת הניסיון הייחודי של גורמים רלוונטיים, שאינם יכולים להשתתף בדיוני המעגל הראשון, אך מעשירים אותו בין מפגש למפגש.

שלוש גישות לפיתוח חברתי-כלכלי של אזורים וקהילות

ישנן שלוש גישות לשיפור איכות החיים באמצעות פיתוח חברתי-כלכלי של אזורים וקהילות:

1. 'עוד ועוד מיזמים' – בגישה זו מחוללים עוד ועוד מיזמים חברתיים-כלכליים, ללא מחויבות לרעיון מארגן, ובמקביל חותרים להשיג שיפורים בתהליכים ובמיזמים, שכבר מתבצעים באזור. דוגמאות לכך אינן חסרות גם באזור בית-שמש מטה יהודה. יתרונה העיקרי של גישה זו היא בקלות היחסית של יישומה וביכולת לראות התקדמות בטווח קצר יחסית. חסרונה העיקרי הוא בכך שהיא אינה מסוגלת ליצור קפיצת מדרגה מהותית באיכות החיים, אלא רק להביא לשיפור מה, שהוא לרוב נקודתי ומוגבל בזמן.

2. 'הזדמנות הפז מבחוץ' – גישה זו מבוססת על מיזם גדול מאוד, בדרך כלל בעל חשיבות לאומית, המתוכנן להתממש באזור. דוגמאות לכך הן עיר הבה"דים בנגב, הקמת שני מפעלי אינטל בקרית-גת והכוונה להקים בית ספר לרפואה ואשכול מחקר במדעי החיים בגליל המזרחי.יתרונה העיקרי של גישה זו הוא בתרומתה הישירה לקפיצת מדרגה באיכות החיים ברמה הלאומית אך חסרונה בכך שהיא איננה מבוססת על משאבים ויכולות חברתיות של קהילות האזור, ולכן תרומתה הישירה לאיכות חייהם היא מוגבלת ואף שנויה במחלוקת. בשל העובדה שהחלטה על מיזם כזה מתקבלת ברמה הלאומית בדרג הגבוה ביותר, איננו יכולים להסתמך על אפשרות כזו במסגרת הפרויקט שלנו.

3. פיתוח 'קטגוריות חדשות מבפנים' – גישה זו מבוססת על יכולת לעצב קטגוריות חדשות של פיתוח חברתי-כלכלי, המתבססות מחד על יכולות החדשנות והיזמות הפנימית בקהילות האזור ועל משאביהן ומאידך נותנות הגיון מארגן לפעילויות רבות נוספות. הללו מאגברות זו את זו ובכך יוצרות אפקט של קפיצת מדרגה באיכות החיים באזור ובדימוי הנתפס שלו. דוגמאות לכך הן יצירת הקטגוריה של התיירות הכפרית בגליל, ושל חולון עיר הילדים. גישה זו מגלמת את האפשרות "ליהנות משני העולמות" – מצד אחד הישענות על יכולות, מיזמים ו"אנרגיות" של חדשנות הנובעים מן האזור ומצד שני תוצאה פוטנציאלית מסדר גודל של קפיצת מדרגה לכלל הקהילות באזור. האתגר העיקרי שיש לצלוח בכדי ליהנות מיתרונות אלו הוא הצורך ליצור מנועים שיחוללו שילוביות בלתי פוסקת בין קהילות, מיזמים ורעיונות.

פרויקט קפיצת המדרגה באזור שמש יהודה מבוסס על הפעלת הגישה השלישית – 'פיתוח קטגוריות חדשות מבפנים'.